כולה צמח, אבל איזה! האדם תירבת אותו לפני אלפי שנים והפיץ אותו בכל העולם, והוא החזיר לו אהבה, ושימש לו מזון ובגד, צורי למחושיו ומזור לנפשו, והאדם נתן לו הרבה שמות, קנבוס ו"קנה בושם" וגאנג'ה ומריחואנה וכיף ו"הירוק" ו"המנצח" ודאחה ובהאנג וחשיש (עשב בערבית) וסתם עשב, ולמד להכין ממנו משקאות ותופינים ולשרוף אותו ולהתבשם מעשנו.

"המעניין בצמחים" קראו לו, ואכן יש בו עניין לא רק לחקלאי ולבוטנאי, וליצרני חבלים ונייר וסבון, או לרוקחים ורופאים, שכן בצד חומריותו המועילה יש בו גם משהו שמשפיע על הנפש, המצב-רוח, התודעה, החושים, הדמיון, משהו מן הרוחני, אם תרצו.

מה שהפך אותו לנושא ספרותי, וזה עניינה של האנתולוגיה הזאת. לצד סיפורי חשיש יש בה שירים, תיאורים של התנסות אישית, הגות וכתבות עיתונאיות, עדויות היסטוריות, מאמרים וכיוצא באלה כתובים שעוסקים בעשב מנקודות מבט שונות, מכוונים לשאלות שונות, ובעיקר ראויים להיקרא גם בשל דרך כתיבתם.

מגוון רחב, אבל לא רחב מדי: הקובץ אינו כולל ספרות עזר למגדלים, טבחים, רוקחים, משפטנים וקרימינולוגים, וגם אם אפשר אולי למצוא פה ושם תמיכה לצד זה או אחר בוויכוח הציבורי על הברכה ו/או הנזק שיש בחשיש, אין בו ספרות פולמית מובהקת. מכל מקום, מה שלא תהיה עמדת הכותבים המופיעים בספר, אין לראות באנתולוגיה - לא באידיאה המדריכה אותה, לא במבחר הקטעים ולא בהערות המלוות אותם - משום המלצה לעשן, לאכול או לשתות מוצרי קנבוס.