שמעון פרס נמצא בתנועה מתמדת: הוא כמעט שאינו ישן; הוא קורא ללא הפסק; הוא מוכר בעולם כולו – מדימונה ועד אוסלו – מדינאי שמתחדש כל הזמן, רציונליסט ורומנטיקן, איש חזון, שמתמודד עם ההיסטוריה בחיי היום-יום, אינטלקטואל ואיש תרבות, אופטימיסט בלתי נלאה.
עמוס עוז כינה אותו ``איש חלומות מציאותי`` וכך הוא כותב עליו: ``כי בעל-החלומות הבלתי-נלאה הזה רתם בשנים האחרונות את מעוף-האדריכל שניחן בו ואת פיקחות-הקבלן, את הסבלנות והעורמה. את נחישות ספיגת המהלומות שלו, את הדמיון היוצר ואת סגולת החישובים הזהירים. לעשיית שלום, לשינוי המפה הנפשית ולהפשרת השנאה והפחד המשתק.``
בני דורות שונים – צלמים, סופרת, וצעיר שהוא משורר וקולנוען – ניסו ללכוד, כל אחד בעין העדשה שלו – בתמונה, בסיפור, בשיחות – סיפור חיים: כמה רגעים נדירים ומשמעותיים מן ההווה של פרס ומן המציאות הישראלית: סיפור ילדות והתבגרות לא מוכר של מנהיג: היסטוריה ותפישת עולם של הוגה – שלעיתים יש בהן סתירות, אך תמיד הן מחדשות. פיסות מחייו הפרטיים והציבוריים של אחד האנשים המורכבים והשנויים במחלוקת בין המדינאים שלנו, אדם שאינו מוותר על ``כל מה שאנושי`` הסיפור שלו הוא גם הסיפור של מדינת ישראל, ושלנו בתוכה.
