ואז ביום אחד, הרבנית ע"ה ליטפה את ידי ואמרה לי:
'רותי, תשמעי איזה סיפור קרה פה'...
מאז, בכל יום שלישי באשמורת הבוקר, באתי עם בלוק נייר ועט לכתוב את הסיפור שקרה. היא סיפרה ואני כתבתי.

'יום אחד אני אוציא ספר' - כך אמרתי לה.
היא אהבה את בלוק הנייר שלי. אני כתבתי והיא מספרת ומתופפת באצבעה על הבלוק. אז, עוד לא הערכתי כמה גדולה המתנה שהיא העניקה לי...