אם יש טﬠם של ילדות מאושרת, זהו הטﬠם. טעם שדות האור של הארץ שפּﬠם היתה כאן. תחושה של שמש קופחת, שוקעת, פרדסים מצד אחד וחולות זהב הנשמטים אל הים מצד שני, ﬠץ תות גדול, רגליים יחפות, צמיגים נטושים, מדורות בוערות בראש גבעות וﬠל החוף. ימים ולילות בין הבית לבין השדות. מוזיקה ﬠבורי היא מהות הרגש. היא נחוצה לי כדי לשרוד נפשית. היא טﬠם האבטיח המתוק בקיץ וריח הגשם הראשון של החורף, היא הזיכרון הנוכח תמיד וצליל הגעגוע. היא הרגש והריגוש, היא המסﬠות והנסיעות והנשים היפות. בעצם, מוזיקה היא החיים ﬠצמם, בכל צליל או מילה שמתנגנים באלפי התקליטים שנשזרו בחיי.
