פעמים מספר הזהירה התורה את בני ישראל שיצאו ממצרים, שעם בואם ארצה לא יכרתו ברית עם יושבי הארץ, שכן התקרבות אליהם תביא בסופו של דבר לידי נישואי תערובת ולאימוץ פולחנים של עבודה זרה. להוראה עקרונית כללית זו נתנו חז"ל ביטוי מעשי באמצעות גזרות - איסורים שונים.
הספר דן באיסורים אלו, כגון האיסור על האכילה עם הגוי, האיסור על פתם, על שמנם, והאיסור על בישוליהם. הסוגיות התלמודיות העוסקות באיסורים אלו נדונות בספר מתוך גישה מחקרית-ביקורתית, כדי לעמוד על המשמעות הראשונית של המקורות ומתוך כך להכיר את האיסורים המקוריים, את השינויים שחלו בהם, ואת הגורמים שהביאו לשינויים.
