שרה לוי תנאי ייסדה את תיאטרון מחול ענבל בשנת 1949. כמה שנים לאחר מכן, בכנס המחולות בקיבוץ דליה, ראה אותה לראשונה ג´רום רובינס ואמר: "היא גאון", יותר מאוחר הכתיר אותה כ"אחד משלושת הכוראוגרפים הגדולים בעולם". ואכן, לוי תנאי, אשר בשנת 1973 קיבלה את פרס ישראל למחול, שייכת לקטגוריה של אומנים גדולים אשר פרצו דרך חדשה. לוי תנאי, בת העדה התימנית, גדלה והתחנכה בארץ. כאומנית חשה צורך לחזור למקורותיה המזרח בכלל ויהודי תימן בפרט אשר מהם שאבה את ההשראה ליצירתה ענבל.

הספר מביא בלשון בהירה את סיפורה של שרה לוי תנאי ולהקת ענבל מהימים הראשונים של ייסוד הלהקה ועד לפרישתה של לוי תנאי תוך כדי תיאור ההתקבלות המסוכסכת של הלהקה על ידי מבקרי התרבות בישראל, לצד הערצתה בהלתי מסויגת באירופה ובארצות הברית, כמו גם לצד הצגת המתח הבלתי פתור, אשר ליוה את הלהקה מראשית ימיה, בין מחול "פולקלוריסטי מסורתי", אשר שואב את שפתו מהמקורות העבריים, לבין ריקוד מודרני של כוראוגרפית כריזמטית, אשר בוראת שפת סימנים חדשה.