מחלות ומוות ליוו את תולדות הקמת ההתיישבות הקיבוצית בארץ ישראל. השירות הרפואי שניתן על ידי הרופאים, האחיות והחובשות, היה חלק מרכזי של ההתיישבות בארץ ישראל בראשית המאהה-20. אלו תרמו למניעת תחלואה, לריפוי מחלות ולמתן טיפול הולם לבעיות הבריאות באותה תקופה ואִפשרו את קיומה ואת התפתחותה של החברה הקיבוצית.

ספר זה סוקר לראשונה ענייני בריאות בקיבוצים, תוך שימת דגש למהותו של הרופא, של האחות והחובשת ושל "החולה בקיבוץ", כחלק מהאידאולוגיה, האמונה בחיי השיתוף, העזרה ההדדית וערך העבודה, שהיו נדבך חשוב שאִפשר את קיומה של ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל.

ספר זה בוחן את התפתחות שירותי הבריאות בקיבוצים בארץ–ישראל החל מ-1910 (ייסוד דגניה, הקיבוץ הראשון) ועד 1948 (קום המדינה). נסקרו בו מסמכים שמצויים בכ-120 ארכיונים בקיבוצים. המסמכים שנדלו הם היסטוריים וראשוניים, ועליהם מבוסס החיבור שלפנינו.

ד"ר מיכל מן היא אחות, בת קיבוץ גבת. חוקרת את ההיסטוריה של שירותי הבריאות בקיבוצים ואת המבנה של מתן שירותי בריאות בחברות שיתוף. כמו כן, היא חוקרת את ההיסטוריה של הסיעוד בארץ-ישראל, תוך שימת דגש על אחיות חלוצות. היא מרצה בכירה בחוג לסיעוד במכללה האקדמית עמק יזרעאל.