תעשיית המין באסיה התפתחה, על פי ההנחה הרווחת, בעקבות דרישותיהם המושחתות של תיירי מין מארצות המערב. ספר זה, שמהווה פריצת דרך בנושא, מזים הנחה בסיסית זו ומגלה שאף שתיירי מין מערביים נטלו חלק חשוב בגידולה של תעשיית המין האסיאתית, הלקוחות העיקריים שלה, ובכלל זה צרכני זנות של ילדים, הם ברובם הגדול גברים אסיאתיים. לואיז בראון חיה ועבדה באסיה במשך שנים רבות. את ספרה זה היא מבססת על מחקר שערכה בנושא תעשיית המין ועל מסעותיה באזורי האורות האדומים של אסיה ועל גביית עדויות אישיות של נערות ונשים הנאלצות לעסוק בזנות. ספר זה מביא את חוויותיהן ומתאר את הדרך שהובילה אותן מהבית לחיי העבדות, את האימה שבתקופת ה"אילוף" לזנות שעברו, ואת חייהן בבתי הבושת. זהו סיפורן של נערות (ולעתים קרובות ילדות) ונשים צעירות שהגיעו מהאזורים העניים והנחותים ביותר, ומשכושות קורבן של ניצול איום וברוטליות. בסופו של דבר הן מסומנות על ידי החברה שכפתה עליהן את כוקצוען כזונות בזויות שחייבות לשאת את חרפתן עד סוף חייהן. לואיז בראון היא מרצה בנושא לימודי אסיה באוניברסיטת ברמינגהם, ומחברת הספרים "מלחמה ותוצאותיה בווייטנאם" (1991) ו"האתגר הדמוקרטי בנפאל" (1995). הספר "שפחות מין - סחר נשים באסיה" הוא ספרה השלישי.