מלחמת העצמאות הביאה לעולם לא רק את מדינת ישראל אלא גם זהות חברתית ותרבותית חדשה, שבקעה מתוך הקרבות וחשבון הנפש שבא לאחריהם. זהות זו מצאה את ביטויה הראשוני, שבו היא שרויה עדיין על קו הגבול בין הוויית "יישוב" להוויית מדינה, בשירה הלירית שנכתבה במלחמה ותיכף לאחריה. בשירה זו, כפי שכתבוה משוררים ותיקים ויותר מזה המשוררים הצעירים בני דור הלוחמים עצמו, נקבעו לראשונה מוקדיו של המיתוס הישראלי, המשמש במרכזה של תחושת הזהות שלנו.
שירת מלחמת העצמאות כמעט שלא זכתה עד עתה להארה מקיפה ומדוקדקת בביקורת והספר שלפנינו הוא בבחינת ניסיון חלוצי. באמצעות הניתוח המדוקדק של שירים בודדים ושל קובצי שירים, של קינות ופזמונים כאחד, מבקש המחבר לחדור למסתריו של העולם הנפשי, שהגיע בתוך המלחמה לידי משבר וגילוי עצמי חדש כאחד.
