ראשית התיישבותם של יהודי תימן בארץ תימן אינה מחוורת כל צרכה. כן אין מחוורים וברורים פרקים ותקופות ארוכות יחסות בתולדותיהם. בקונטרס זה סקרנו את תולדות יהודי תימן מן ההיבט ההסטורי בלבד. לא הסתפקנו במסירת הידוע אלא העברנו את הידוע והמוסכם תחת שבט הביקורת כמקובל בדיסציפלינות השונות במדעי הרוח והחברה. אם ניפצנו כמה מיתוסים ואגדות, עשינו זאת מתוך אהבה ואחריות. לצערי, לא נגענו כמעט בכלל ביצירה הרוחנית, וזאת משום שלא רציתי לערב שתי שיטות ביקורת זו כזו.
יהודי תימן חיים בגלותם כאלפיים וחמש מאות שנה ברציפות. לא הורקו מכלי אל כלי, לא נוספו עליהם מהגרים רבים. ומאז עליית האיסלאם לא נתווסף עליהם לא גר ולא גרים. חייהם היו חיי עמל ותורה, וכוחם המשמר עלה עשרות מונים על כוחם היוצר. תולדותיהם נראים כלילה ארוך של גלות המלא ערגה לגאולה וציפייה למלכות שמים שתבוא בעקבות המלך המשיח. עלייתם לארץ ישראל תחילה טיפין טיפין ולאחר מכן כחומה הייתה מצד אחר הגשמת חלום של דורות רבים, ומן הצד האחר אכזבה שלא נצטרף לעלייתם חזון אחרית הימים. קונטרס זה אינו בא אלא להציע ראשי פרקים להכנה נכונה יותר של המקורות ולקריאתם קריאה שונה מן המקובל עד עתה. ספרו של המחבר, ``תימן וציון``, יצא לאור בהוצאת המכון לחקר הציונות והספריה הציונית.
