"הגנה על זכויות האישה" מאת מרי וולסטונקרפט, הוא חיבור חלוצי במלוא מובן המילה. טקסט מכונן זה של הפמיניזם, שפורסם ב-1792, הוא כתב אישום נוקב כנגד שעבודו החברתי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של המין הנשי. בספר מותחת וולסטונקרפט ביקורת חריפה על החברה בת־זמנה, הגוזרת על הנשים לחיות כבנות-לוויה, ללא חירות וללא כבוד. מצב דברים זה, לדבריה, אינו "טבעי" בשום אופן – כפי שגורסים אלה המבקשים להנציחו – אלא תוצאה של אפליה מתמשכת ושל מאמץ להותיר את בנות המין הנשי בנחשלותן הרוחנית והמוסרית. כדי לתקן עוול זה, גורסת וולסטונקרפט, יש לאפשר לנשים לזכות בחינוך ובהשכלה זהים לאלה של הגברים; רק כך תוכלנה לממש את הפוטנציאל הטמון בהן כבריות תבוניות ריבוניות ולהשתתף בכל הפעילויות הציבוריות והתרבותיות כאזרחיות שוות־זכויות.
