ריב הפקולטות (פורסם בשנת 1798) – המתורגם כאן לראשונה לעברית – מקבץ שלושה מאמרים שאותם חיבר עמנואל קאנט בין השנים 1794-1796. פרסומם המאוחר של המאמרים ביחס לזמן כתיבתם לא היה מקרי; הוא נבע מהתחייבות שנטל על עצמו קאנט להפסיק לפרסם או להרצות בנושאי דת. התחייבות זו, אשר ממנה חש עצמו קאנט משוחרר רק בשנת 1798, עם מותו של פרידירך וילהלם השני, הייתה תולדה של מאבק כוחות עיקש שהתנהל בין השלטון לבין האזרח קאנט על הזכות לעצב את הספֵרה הציבורית ולהשפיעה עליה.

את ריב הפקולטות ניתן לראות במידה רבה בתור ניסיונו של קאנט לתת לאותו מאבק קונקרטי לבוש פילוסופי עקרוני שבו הוא מבקש להסדיר את מערכת היחסים המורכבת והמתוחה שבין השלטון הפוליטי ותביעותיו לבין תביעותיה של התבונה האנושית האוטונומית. ייחודה של ההנמקה הפילוסופית בריב הפקולטות נעוץ בעובדה שהטענה הקאנטיאנית היסודית, הרואה את האוטונומיה כמאפיינה המהותי של התבונה האנושית, מבוררת דרך שאלת מקומה ומיסודה הציבורי של התבונה. בירור פילוסופי ייחודי זה מושג באמצעות בחינה כפולת פנים: פן אחד של הבירור נעשה על ידי בחינת המבנה האוניברסיטאי עצמו, על חלוקתו הפנימית לפקולטות עליונות (תיאולוגיה, משפטים, רפואה) ולפקולטה תחתונה (פילוסופיה); הפן האחר של הבירור נעשה על ידי בחינת היחס שבין האוניברסיטה כמוסד המעורב בעיצובה של הספֵרה הציבורית לבין השלטון.

ריב הפקולטות הוא חיבור יוצא דופן בקורפוס הקאנטיאני. הוא מזמן לקורא הזדמנות לא שכיחה לראות את האופן שבו קאנט "עובד" עם התבונה לא רק בקונקרטיזציה המוסדית והפוליטית שלה, אלא גם בקונקרטיזציה שלה אל מול הגוף האנושי החי וביחס אליו. בקונקרטיזציה זו מתמקד החיבור השלישי שבו דן קאנט בפקולטה הרפואית.

לספר מצורפת אחרית דבר מקיפה – מאת ד"ר פיני איפרגן, האוניברסיטה העברית בירושלים – על ההקשר החברתי-פוליטי שבו נכתב הספר.