הספר בודק שני סוגי יצירות של חלוצים בני העלייה השלישית; יומנים קבוצתיים וסיפורת בדיונית. בשתי מערכות אלו, שאת האחת מקובל לסווג כ"תעודה" ואת השנייה כ"ספרות", מתגלה תשתית עומק משותפת; ההתנסות החלוצית, אתוס של החברה אוונגרדיסטית שיצאה להגשים חזון גדול מתוך התלהבות שבאמונה אמיתית. מתוך היומנים והסיפורים נבטים פניהם הפחות מוכרות של העלייה השלישית ושל החוויה החלוצית שיחם תעקתם של היחיד ויוצא הדופן בצד אמונה ודבקות בחזון, חיפושי דרך לפשרה עם המציאות וכאב הוויתור על החלומות.
צד של חידוש בספר הוא התפישה המחקרית של יומנים קבוצתיים שנכתבו בשנות ה-20' בארץ ישראל, והצגתם כז'אנר ספרותי אותנטי וכחלק ממערכת ספרותית דורית.
אביבה אורפז היא חברת קיבוץ איילת השחר ומרצה לספרות עברית ב"אורנים" - המכללה לחינוך של התנועה הקיבוצית.
