הפרסום מחדש של "ספר מאה שנה" בא לשרת את המטרות שהציבו לעצמם הכותבים, כאשר החלו במלאכתם, לפני שישים שנה. עבור רבים, הדמויות בספר הם שמות ישובים ורחובות בערים, אך מעשיהם ותרומתם נשכחו בלהט העשייה וההתמודדות היומיומית. "מאורעות אחרונים משכיחים ראשונים" ועל-כן בא הספר ומחזיר לראשונים את כבודם ומגלה לדור הצעיר את דמויות "הסוללים הראשונים".
בהקדמתם ל"ספר מאה שנה" כותבים העורכים יצחק טריואקס ואליעזר שטינמן: "חוט השני העובר ומאחד את כל האישים מכל הסוגים בחלקיו השונים של הספר הזה: כמעט שאין לך סתם רב, סתם נדבן, סתם סופר, סתם חוקר, סתם מדפיס - ראש מאווייהם היא השיבה לעבודת האדמה וליגיע-כפיים בארץ האבות" (עמוד 10). "הרי זו מצוות עשה מטעם דיין התולדה, שר דברי ימי ישובנו, להזכיר מזמן לזמן אנשי החזון והמעשה, אשר הגו נצורות לארצם ואף פעלו למענה" (עמוד 14).
הרבה אהבת העם ואהבת הארץ, אמונה ותקווה שלובים בסיפוריהם של משה מונטיפיורי, שביקר בארץ שבע פעמים; בפעולותיו של מרדכי צורף "חלוץ האיכרות וחלוץ התעשייה"; ביוזמותיהם החינוכיות של ל.א. פראנקל, מייסד בית הספר "למל" וקרל נטר אביו-מולידו של בית הספר החקלאי "מקוה ישראל"; מחקריהם של יהוסף שוורץ ו.א.מ. לונץ הם מאבני היסוד בחקר ארץ ישראל; אמונתם ודבקותם של רבנים כיהודה אלקלעי ושמואל מוהליבר היתה לה השפעה על דורות של עולים לציון. יואל משה סלומון, ממייסדי פתח-תקוה; שמעון ברמן - הציוני האמריקני הראשון, ישראל ב"ק - ראש למדפיסים, אלו וגם אחרים הם תמצית בניין הארץ ויישובה.
למהדורה החדשה נכתב נספח עדכונים שנועד להוסיף בקצרה את המידע שהתחדש במחקר.