האנכרוניזם של קשת החיים מצטיין בכך שיכולתנו הפיסית מקדימה במספר שנים את בשלותנו האינטלקטואלית. לקראת סוף החיים הכוח הפיזי תש, בעוד יכולתנו האינטלקטואלית נשארת בעינה. הפער הזה גורם לסבל רב. באה החברה האנושית ומנסה לגשר על הפערים בשם החוק והסדר, ובגיל 18 נותנת לנו זכויות וחובות, שלא תמיד אנו מסוגלים לעמוד בהם. התוצאה היא תסכול עקב חוסר תפקוד. לקראת סיום מעגל החיים "משחררת" אותנו החברה מאחריותנו החברתית הכלכלית וזה בא לידי ביטוי ע"י שחרור מהמילואים, יציאה לגמלאות. שוב תסכול וצער. האנכרוניזם הנוסף נוצר עקב העובדה שהכוח הפיזי הקריטי שאנו זקוקים לו להישרדותנו ותפקידנו הולך וקטן, בעוד חשיבותו של הזקן כמאגר אינפורמציה וניסיון - נעלם ועובר מן העולם. התוצאה: מאפשרים לזקן לחיות, אך נוטלים ממנו את הנימוקים למה שיעשה זאת. בנוסף, בסביבות שנות השישים, מתווספים ליציאה לגמלאות וירידת הרזרבות החברתיות, הנפשיות והגופניות, האובדנים כ"מטר אסונות".
