בתנ"ך נזכרים כמאה שמות צמחים ובספרות הפרשנית לדורותיה הציעו לביאורם שלל זיהויים. חיבור זה סוקר את תולדות זיהוי צמחי המקרא, ועומד על דרכה של שיטת הזיהוי המסורתית לעומת שיטת הזיהוי המדעית. דיון נרחב מוקדש להצגת העקרונות והנחות היסוד שבתחום מחקר זה, כליו ומגבלותיו. בחיבור זה אנו מבקשים להתוות דרך מתודולוגית חדשה שתבחן את זיהוי צמחי התנ"ך בהתאם לאיכותם; בין זיהויים מוחלטים, להצעות זיהוי סבירות ומסופקות יותר, ובין שמות שהם ספק צמחים או שלא ניתן לזהותם כלל. לצד כלי המחקר שעומדים לרשות החוקר, כמו ניתוח טקסטואלי, בלשנות משווה, בוטניקה-ארכיאולוגית, אתנובוטניקה ועוד, אנו מציעים להעניק ל'מסורת הזיהוי' הרציפה כמדד בעל המשקל הסגולי הגבוה ביותר בקביעת רמת הזיהוי ואמינותו. זהו מחקר רב-תחומי שעשוי להעניק מימד חדש לבחינה ריאלית של נוף צמחיית הבר, האקולוגיה של הצומח, והתרבות החקלאית בתקופת המקרא.
