סטרטגיות קהילתיות להתמודדות עם עוני בירושלים צריכות להתחשב במאפיינים הייחודיים של העיר ובקהילות השונות החיות בה. מכון ירושלים למחקרי מדיניות מציין שיש להפעיל אסטרטגיות רגישות לצרכים המגוונים של הקהילות השונות. גישה מקיפה צריכה לכלול פיתוח כלכלי מקומי, שיפור השירותים החברתיים, חיזוק החינוך והתעסוקה, וקידום מעורבות אזרחית פעילה.

אסטרטגיות אפשריות:

פיתוח כלכלי מקומי:

תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, הכשרה מקצועית מותאמת לשוק העבודה המקומי, וקידום יזמות.

שיפור השירותים החברתיים:

הרחבת הגישה לשירותי בריאות, רווחה, וחינוך, תוך התחשבות בצרכים המיוחדים של קבוצות שונות.

חיזוק החינוך והתעסוקה:

תוכניות לשיפור ההישגים הלימודיים, הכשרה מקצועית מותאמת לשוק העבודה, והקמת מרכזי תעסוקה אזוריים.

קידום מעורבות אזרחית:

עידוד פעילות התנדבותית, חיזוק ארגוני חברה אזרחית, ופיתוח מנגנוני שיתוף ציבור בקבלת החלטות.

שיקום שכונות מצוקה:

שיפור התשתיות הפיזיות, פיתוח תוכניות לשיפור איכות החיים בשכונות, וחיזוק הקשרים החברתיים.

חיבור בין קהילות:

קידום פעילויות משותפות בין קהילות שונות, בניית גשרים בין תרבויות, והפחתת פערים חברתיים.

התמודדות עם תופעות שליליות:

פעילות מניעתית ואכיפתית נגד אלימות, סמים, והתמכרויות, תוך מתן תמיכה לאוכלוסיות שנפגעו.

הקמת קרנות סיוע ייעודיות:

גיוס משאבים לטובת תושבי ירושלים הנזקקים, תוך שקיפות ופיקוח על השימוש בהם.

הצלחת האסטרטגיות תלויה בשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים: ממשלה, עירייה, ארגוני חברה אזרחית, מוסדות חינוך, עסקים וקהילות.