שני מושגים, לכאורה מנוגדים, עומדים במרכזו של ספר זה: הפקרה והשגחה. הדגשת החיבור ולאו דווקא הניגוד ביניהם מספקת הזדמנות לבחינה ביקורתית של המדיניות החברתית-כלכלית של ישראל מאז שנות ה-80 ועד 2008. בספר 17 מאמרים, המכונסים בארבעה שערים: השער הראשון חותר לפענח את צופן מדיניות ההפקרה וההשגחה; השער השני דן בטכנולוגיות הממשלתיות המיועדות לבסס הפקרה והשגחה; השער השלישי עוסק בשיח המדיניות; השער הרביעי עוסק באלה הנמצאים בחצר האחורית של החברה. בתוך כך נטען כי ההדדיות בין הפקרה והשגחה מאפשרת את מימוש האוטונומיה והעוצמה של המדינה, בעיקר ביחס לקבוצות שונות באוכלוסייה שערכן הכלכלי נתפש כנמוך, ובעצם כך את אישורו מחדש של הסדר החברתי ההיררכי שנוצר בישראל.
