רבים בישראל מזהים את ש"ס כתופעה חדשה, תוצר של משבר עדתי ומחאה נגד זרמים חרדים אשכנזים, דתיים לאומיים, וחברה אשכנזית חילונות ועויינת. אולם הסבר זה הוא חלקי בלבד. מקורותיה של ש"ס עמוקים ושזורים בתהליך של השתלטות האסכולה הליטאית על עולם התורה של מרוקו, כבר מ-1912, עם כיבוש מרוקו על ידי הצרפתים. בתחילת המאה העשרים פעלו בעולם היהודי שלושה מרכזים תורנים גדולים: העיר ירושלים, העיר וילנה שכונתה "'רושלים דליטא" והעיר מקנאס במרוקו שכונתה "'רושלים דמערבא". באותה תקופה החלה להשתלט "ירושלים דליטא" על "ירושלים דמערבא". לאחר השואה נעשה מאמץ לשיקום עולם הישיבות שחרב על ידי הוצאת אלפי ילדים ממרוקו ושילובם בישיבות הליטאיות שהוקמו מחדש בצרפת, אנגליה, ארצות - הברית ומדינת ישראל. פעולה זו נועדה כדי "להציל" מידי ההשכלה ומידי הציונות וסוכניה את בני התורה מקרב ארצות האסלאם. בדיעבד מסתבר שהיה זה מהלך היסטורי להצלת עולם הישיבות שלא היו לו תלמידים באותה תקופה. עולם התורה הספרדי/מזרחי התפתח בתוך עולם התורה הליטאי תוך גילויי פטרונות והתנשאות כלפיו. גם הצלחתה הפוליטות של ש"ס כמפלגה עצמאית לא הביאה לידי התנערות מהאחיזה והאפוטרופסות הליטאית בעולם הישיבות. הספר ש"ס דליטא מציע ראייה היסטורית חדשה על יהוד מרוקו אשר ההיסטוריוגרפיה הרגילה התעלמה ממנה. לעובדות המסופרות בספר מוקנות על כן משמעות יסודית בהבנת החברה הישראלית והקהילות היהודיות בתפוצות בהן חיים יהודים ממוצא ספרדי/מזרחי. ד"ר יעקב לופו כתב את הדוקטורט שלו, שהוא הבסיס לספר שלפנינו, בסורבון. כיום הוא חוקר את החברה החרדית במסגרת מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות בירושלים.