אָמִיר דְּרוֹר טִלְפֵּן אֵלַי מֵהֶרְצְלִיָּה.
"אָמַרְתִּי לָאַחִים שֶׁלִּי שֶׁאַתָּה כְּמוֹ מַגְנֵט," הוּא סִפֵּר לִי, "שֶׁאַתָּה יוֹצֵא הַחוּצָה וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת נִמְשָׁכוֹת אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל מַגְנֵט. אָז הִתְעָרַבְנוּ. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁכְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק, אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אֵלֶיךָ וְלִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּאֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. מָה אַתָּה אוֹמֵר?"
יָכֹלְתִּי לְאַכְזֵב אוֹתוֹ? אָז הִסְכַּמְתִּי. אֲבָל אֵיךְ מְמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת?
גַּם דָּנָה פִישְׁמַן הִשְׁתַּתְּפָה בַּהַרְפַּתְקָה הַמְּמֻגְנֶטֶת. אֲבָל הַפַּעַם הִיא לֹא הָיְתָה אוֹיֶבֶת שֶׁלָּנוּ. אֲפִלּוּ לֹא צָחַקְנוּ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא עָמְדָה בַּחַלּוֹן שֶׁל חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ, נִפְנְפָה לָנוּ וְסִמְּנָה לָנוּ לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט.
