`חסידות אשכנז`` הוא כינוי לקבוצה של חוגים שהתפתחו בגרמניה, באזור הריינוס וממזרח לו, במחצית השנייה של המאה ה-12 וראשית המאה ה-13, ועסקו בהגות מקורית וחדשנית בתחומי תורת הסוד והאלוהות ותורת המוסר. כתביהם השפיעו השפעה ניכרת על עיצוב עולמה הרוחני של יהדות אשכנז בימי הביניים. בעלי הסוד ביניהם ניסחו תפיסות חדשות של תורת האלוהות, הנבואה, תורת הנפש, בריאת העולם, כוחות הרע ועוד. וכתבי המוסר שלהם הורו דרך להתמודדות רוחנית עם האתגרים של התקופה, ובראשם - הפרעות החוזרות ונשנות של נושאי הצלב בקהילות ישראל. תורת המוסר שהתגבשה ב``ספר חסידים`` לר` יהודה החסיד התפשטה במאות השנים שלאחר מכן השתלבה בתורות המוסר שפותחו במקביל בספרד, ואילו תורת הסוד של חסידי אשכנז השתלבה מסוף המאה הי``ג במיסטיקה הקבלית.
