כל אישה שלישית וכל גבר שביעי הם קורבנות של תקיפה מינית.
אחת משש ואחד מעשרה הם קורבנות של גילוי עריות.
אלה הנתונים. לגודל הזוועה, מרבית הקורבנות חוו אימים אלה בחיק במשפחה הגרעינית. האם ניתן לחמוק ממסלול חיים המוכתב על ידי שלטונם האבסולוטי של אב ואם? האם יש מוצא מדינמיקה זו, המייצרת ללא הרף מתעללים וקורבנות, ומתקיימת גם במערכות חיים נוספות שהן הרחבה מבנית וערכית של התא המשפחתי? האם ניתן להפוך חוויה של התעללות למקור של חיים ותקווה?
המלך עירום מתאר את תהליך השחרור של המחברת, דורית אברמוביץ', ממעגל האימים לחיים שיש בהם לא רק בושה ואשמה, אלא גם שמחה ואחווה. כמי שגדלה בבית גילוי עריות, קוראת המחברת תגר על התרבות הקיימת המנציחה היררכיה של משרתים ואדונים, ומציעה אלטרנטיבה מעודדת ואפשרית.
בספר מופיע חיבורה של אפי זיו, מטפלת פמיניסטית, שבקליניקה שלה החלה דורית את אורח החיים שביקשה. זיו מסמנת את האפשרות שיש בכוחה של הפסיכולוגיה ההתייחסותית הפוסט-מודרנית, להציע בתחום הטיפול בנפגעות ובנפגעים של התעללות מינית. המלך עירום בא להראות כי הנפגעת יכולה להתנער משיח מאשים, המתייג ומנכר וללמוד שיח בגובה העיניים, שיח מאמין ותומך.
