אֵלָה לוֹקַחַת בִּיסְקְוִיטִים וְתוּת וּמַיִם בְּבַקְבּוּק. וֶאֱגוֹז.

לְמִי?

לִסְנָאִי. כִּי אוּלַי יָבוֹא סְנָאִי.״

אֵלָה רוֹצָה מְאוֹד לִפְגּשׁ סְנָאִי, וּבְכָל יוֹם הִיא שָׂמָה

בַּתִּיק שֶׁלָּהּ מַאֲכָלִים טְעִימִים בִּשְׁבִילָהּ וּבִשְׁבִילוֹ.

אֲבָל בַּדֶּרֶךְ תָּמִיד מְחַכִּים לָהּ בַּעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים,

וְכֻלָּם כָּל כָּךְ רְעֵבִים!

"אוּלַי יָבוֹא סְנָאִי" — סִפּוּר עַל יַלְדָּה קְטַנָּה וּנְדִיבָה עִם כּוֹחַ רָצוֹן גָּדוֹל וְשֶׁפַע שֶׁל סַבְלָנוּת — הוּא סִפְרָן הַמְּשֻׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הָעִתּוֹנָאִית, הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּתַרְגֶּמֶת אֲבִירָמָה גּוֹלָן וְהַמְּאַיֶּרֶת רַעְיָה קָרָס.