מאחורי הגדר, במעין שטח הפקר שאין מבוגרים בו והאדמה מושכת אל חיקה, נפגשים מאז היו ילדים ועד שבגרו שני שכנים. יהודי אחד שובב ואסופית אחת אומללה מבנות הגויים. נֹח ומארינקא. הוא רוצה לשתול גינה, והיא – שמישהו יבחין בעינה הטובה. פירות הבוסר הולכים ומבשילים, ונֹח תולש וזורק. מארינקא מזהירה שהשמש לא תגיע והצמחים לא יגדלו. בחוץ מחכים אנשי סמכות דורשי טובה לכאורה, ונֹח נמשך אל מאחורי הגדר ולא אל בית המדרש. זהו זמן של משבר, והמחלוקת בין עמים ובין שכנים מייצרת, בין היתר, מחנק ואיסורים. מישהו עולה כפורח, ומישהי כמעט זורחת לפני שתשוב ותשקע.

זהו אולי סיפור ההתבגרות היפה ביותר שנכתב בשפה העברית, ובטח שובר הלב מכולם. זמן ומקום התרחשותו, במזרח אירופה במאה התשע-עשרה. אבל חייו אלמותיים ודמויותיו חיות גם כאן כיום הזה. מה במרכזו? כיסופי הגוף והנפש, בגידה ובריחה, ומעל כולם: האשליה האכזרית של הנעורים והבגרות, זו שלא הכזיבה את ביאליק מעולם.

חיים נחמן ביאליק (תרל"ג – תרצ"ד), גדול המשוררים העבריים בעת החדשה, שזכה לתואר "המשורר הלאומי". בין שלל כתביו פרסם תשעה סיפורים. זהו אחד מהם