“אֲנִי אָשִׁיר הַשָּׁנָה אֶת מַה מִּשְׁתַּנָּה,” אָמְרָה לִבִּי.

“לֹא אוֹמְרִים מַה מִּשְׁתַּנָּה,” אָמַרְתִּי לָהּ. “אַתְּ קְטַנָּה.

אַתְּ לֹא יוֹדַעַת.”

לְאֵיתָן, הָאָח הַגָּדוֹל, קָשֶׁה לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמוֹ לָאָחוֹת הַקְּטַנָּה, 
שֶׁמַּחְלִיטָה שֶׁהַשָּׁנָה הִגִּיעַ תּוֹרָהּ לָשִׁיר אֶת הַקֻּשְׁיוֹת.
אֲבָל הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת אוֹתָן.
מִי יִזְכֶּה לָשִׁיר אֶת הַקֻּשְׁיוֹת בְּלֵיל הַסֵּדֶר?

סִפּוּר עַל תַּחֲרוּת בֵּין אַחִים הַמִּתְרַחֶשֶׁת עַל רֶקַע חַג הַפֶּסַח.