הפעם הראשונה שפגשתי את קיין ווסט הייתה בבר.

הוא שם לב שאני מביטה לעברו וחשב בטעות שמשמעה של ההבעה הזעופה שלי היא שאני רוצה להתחיל איתו.

כשניסה לדבר איתי, אמרתי לו ישר מה אני חושבת על התחת השקרן, הבוגדני והמנופח שלו.

תבינו, האידיוט היפהפה חיזר אחרי חברתי הטובה ביותר, הכניס אותה למיטה ולא סיפר לה שהוא נשוי.

הוא היה ראוי לכל מילה שהטחתי בו.

בייחוד כשחיוך עצל עלה על פניו המושלמות בתגובה לזעם שלי.

אלא שהתברר שירדתי על הבחור הלא נכון.

אופס. טעות שלי.

הייתי כל כך נבוכה שיצאתי מהבר בלי להתנצל.

בכל מקרה, בחיים לא אראה שוב את הזר הנאה הזה, נכון?

זה מה שחשבתי... עד שנכנסתי לכיתה למחרת בבוקר.

ובכן, שלום פרופסור ווסט, אני עוזרת ההוראה החדשה שלך.

אעבוד תחתיך ... אך לא בצורה שבה אתה חושב.

אם כי אולי הפרשנות לכך לא תהיה כל כך גרועה - לעבוד תחת פרופסור ווסט.

 

זה הולך להיות מעניין...