מירסקי נולדה בתל אביב ב–1943. היא היתה בתם של בבה ומשה בולוסלבסקי ואחותה של המתרגמת ימפה בולוסלבסקי... סבה היה יהודה בולוסלבסקי, ממוכרי הספרים הידועים באוקראינה ומי שחנות הספרים שלו ברחוב אלנבי בתל אביב היתה למרכז תרבותי שוקק (סשה ארגוב, ידיד המשפחה, היה אחד השותפים בה)...

אחרי סיום בית הספר למדה ספרות אנגלית באוניברסיטה העברית אבל נישאה בגיל צעיר לסמיון (סיומה) מירסקי, עולה מברית המועצות, ויחד אתו, כשמלאו לה 20, עברו לגרמניה. היא היתה אמורה ללמוד תולדות האמנות, אך נשבתה בתרבות הגרמנית. אחר כך חיו השניים בפריז וכשהיתה בת 30, אחרי גירושיהם, שבה לארץ בגפה והחלה ללמד ספרות רוסית ואנגלית בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. אז הזמין אותה מנחם פרי לתרגם בשביל כתב העת "סימן קריאה" שהקים. משם התקדמה הקריירה שלה כמתרגמת וכעורכת: היא תירגמה להוצאות עם עובד והקיבוץ המאוחד ולימים היתה עורכת סדרת הדגל בעם עובד, "ספריה לעם", לצד אילנה המרמן, תרזה בירון־פריד ומשה רון. ב–2011 פרשה מההוצאה והחליטה להתמקד בתרגום. מאז פעלה תחת הוצאת אחוזת בית...

קשה לתאר את היקף תרומתה של מירסקי לקוראי הספרות דוברי עברית. מירסקי, זוכת פרס ישראל לתרגום לשנת 2008 ומי ששמה היה לתו איכות לתרגום מופתי, הפכה קלאסיקות כמו "אנה קרנינה", "האחים קרמזוב", "בית בודנברוק", "מוות בוונציה" ועוד לבנות בית בספריות מקומיות רבות. רבים מהספרים האלה, אפילו "פליקס קרול", הספר האחרון שהשלימה והאחרון שהשלים גם מחברו תומס מאן, נכללו ברשימות רבי המכר...

מתוך: הספד באתר הארץ, מאת איזיקוביץ, גילי, 30.1.2018. (נמצא באתר ב-1.10.2020).