בְּעוֹלָם עָסוּק כְּשֶׁלָּנוּ, בּוֹ אַבָּא הַסְּנָאִי עוֹבֵד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, טוֹב שֶׁיֵּשׁ אֶת שֶׂגֶב הַבֵּן, שֶׁעוֹזֵר לְאַבָּא לְהָבִין, כִּי גַּם חֻפְשָׁה, בִּלּוּי כֵּיפִי עִם שֶׂגֶב בַּיַּעַר,
הֵם חֲשׁוּבִים וּמַשְׁמָעוּתִיִּים. עַל הַדֶּרֶךְ, מְקַבֵּל שֶׂגֶב שִׁעוּר שְׂחִיָּה מֵאַבָּא.
הַחֹם, הָאַהֲבָה, הַכֹּל הָיָה שָׁם, וְרַק בִּקֵּשׁ לִפְרֹץ הַחוּצָה.
צִילִי כַּבִּיר, בַּעֲלַת תּוֹאַר בְּסִפְרוּת אַנְגְּלִית וּבְמַדְּעֵי הַמְּדִינָה, עוֹבֶדֶת שָׁנִים רַבּוֹת כְּיוֹצֶרֶת וּמַנְחַת הַפְעָלוֹת דְּרָמָה לַגִּיל הָרַךְ.
זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לַיְּלָדִים.
