הטרגדיות של סֵנֵקא – הטרגיקון, הפילוסוף הסטואיקן, המשורר והחצרן הרומי הנודע – הן הטרגדיות הרומיות היחידות שהגיעו לידינו בשלמותן. סנקא פעל בזמן שלטונם של הקיסרים טיבריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונירון (היה מורהו של נירון), והיחשפותו מקרוב ובמשך שנים ארוכות לאכזריותם של הקיסרים האלה ולתאוותיהם הפרועות השפיעה מן הסתם על בחירתו לתאר במחזותיו תיאור מקברי של זוועות - כגון רצח ילדים, ביתור איברים, תשוקה חולנית לגילוי עריות, התאבדות ותאוות שלטון חסרת מצָרים. את הדמויות בטרגדיות מניעים רגשותיהן העזים, הגוברים על ההיגיון ומביאים כליה עליהן ועל הסובבים אותן. הכוחות המניעים את התנהגותן של הדמויות הם שני הכוחות הנידונים במשנת הסטואה: הראשון - הנסיבות והמזל (fortuna), והשני - 'הטבע' (natura), הקובע את אופיו של אדם, תורשתו ומורשתו. נסיבות חייהן של גיבורות 'מדאה' ו'פיידרה' דומות: זו וזו נסיכות נוכריות שעוזבות את ביתן ומצטרפות לאהובן, שתיהן נזנחות ובשתיהן בוערים רגשות עזים שמעבירים אותן על דעתן: במדאה בוערת חמת זעם מטורפת (furor) מלווה ביצר נקם באהובהּ יאסון (Iason), וזו גוברת על אהבתה לילדיה; בפיידרה בוערת תשוקה עזה לבנהּ החורג היפוליטוס (Hippolytus), וזו מביאה לידי התאבדותה שלה ומותו הטרגי שלו. גם יד 'הטבע' הייתה בהתנהגותן: את אופייה הפראי של מדאה תולים, בין היתר, במוצאה מקולכיס (Colchis) הפראית, ואת תאוותנותה היתרה של פיידרה - בתורשה ובמורשה שנחלה מאִימהּ, שחשקה בשור, הזדווגה עימו וילדה את המינוטאורוס. הקונפליקט הפנימי של הרגשות האלה בלב הגיבורות בא לידי ביטוי רב-עוצמה בטרגדיות.

התרגום של 'מדאה' ו'פיידרה' ניתן כאן במשקליהן המקוריים.