אוֹי, דֹּב! רַק אַל תָּעִירוּ אוֹתוֹ! רַק הַבִּיטוּ בּוֹ, רְאוּ אֵילוּ צִפָּרְנַיִם יֵשׁ לוֹ, אֵיזוֹ פַּרְוָה עָבָה וְאֵיזֶה פֶּה יֵשׁ לוֹ! אָז מָה יְכוֹלִים אַרְנָב, עַכְבָּר, אוֹגֵר וְעַכְבְּרוֹשׁ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהֵם נִתְקָלִים בְּדֹב? לֹא תָּמִיד הַדְּבָרִים הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם נִרְאִים בְּמַבָּט רִאשׁוֹן –
גַּם הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים יוּכְלוּ לְהִוָּכַח בַּזֹּאת. דָּנִיאֵלָה קוּלוֹט, יוֹצֶרֶת הַסִּדְרָה הַנִּפְלָאָה "תַּנִּין וְגִ'ירָפָה", עוֹזֶרֶת לַחַיּוֹת (וְגַם לָנוּ) לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת עַל הַדָּבָר הַמּוּזָר שֶׁשּׁוֹכֵב מִתַּחַת לָעֵץ.
