לְתוֹתוֹלַעַת הַקְּטַנָּה יְדִידִים רַבִּים מִן הַחֹרֶשׁ וּמִן הַיַּעַר. הִיא תָּמִיד אוֹהֶבֶת לַעֲזֹר לְכֻלָּם, וְלָכֵן אוֹהֲבִים אוֹתָהּ כָּל כָּךְ. כֵּיצַד יוּכְלוּ לְהוֹדוֹת לָהּ עַל כָּל מָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה עֲבוּרָם? 

וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד זֶה קוֹרֶה, כְּשְׁתוֹתוֹלַעַת, הַחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה לַחֲבֶרְתָּהּ, גְּבֶרֶת חֲפַרְפֶּרֶת, יוֹצֵאת לִבְדֹּק אִם הַכֹּל אֶצְלָהּ בְּסֵדֶר. אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהִצְטָרֵף אֶל הַחֲבֵרִים וּלְלַוּוֹת אוֹתָהּ לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת חֲפַרְפֶּרֶת, עַד לַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה...

בְּאִיּוּרִים חֲמִימִים וְצִבְעוֹנִיִּים וּבְסִפּוּר כּוֹבֵשׁ וּמָלֵא חֵן פּוֹרֶשֶׂת בְּפָנֵינוּ תִּרְצָה פֶּלֶג, הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת הָאֲהוּבָה, אֶת עוֹלָמָם הַמַּקְסִים שֶׁל תּוֹתוֹלַעַת וְשֶׁל שְׁאַר יְצוּרֵי הַיַּעַר. הֲנָאָה מֻבְטַחַת לְכָל הַקּוֹרְאִים הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים!