סופר גדול כותב על הסופרים הגדולים שהיוו לו מקורות השראה. התוצאה אינטימית, נוגעת ללב ומרתקת. בעת שכתב את בית בודנברוק החזיק מאן דיוקן של טולסטוי מעל שולחנו. גתה היה לו למורה רוחני כל חייו. צ’כוב, כתב, הכיר לו את האינטנסיביות של היצירה הקצרה; דון קיחוטה הנאבק בתחנות הרוח שימש לו מעין מודל רוחני כאשר נאבק במפלגה הנאצית השולטת בארצו. על כל אלה כותב מאן מתוך יכולת סיפור עילאית שאינה נופלת מזו של הרומנים שלו, עד כדי כך שלעתים נדמה שמסותיו הן בעצמן רומנים קטנים ותמציתיים על אותם כותבים גדולים.
בספר זה מקובצות שבע מסות מרכזיות ומייצגות מתוך העשרות שכתב מאן. קריאתן תהיה בה-בעת גילוי מרעיש ותענוג מוכר עבור כל אוהביו בעברית, שעד כה נחשפו רק לפרוזה פרי-עטו.