"אם אפלוש לאדמתכם," איים פיליפוס מלך מוקדון על ספרטה, "אשמיד הכול: את השדות, את האנשים ואת העיר - כך שלא תוכלו להתאושש ולקום שנית."

בתשובת הספרטנים הייתה רק מילה אחת: "אם".

באותו הזמן עמד פיליפוס בראש הצבא המיומן ביותר עלי אדמות, ששיעבד והכניע כמעט את כל יוון. כל יוון - למעט עיר אחת. מה, אם כן, גרם לעיר קטנה לענות בעזות מצח שכזאת לאיומי חורבן?

התשובה היא שספרטה לא הייתה סתם עוד עיר. מתישהו, ככל הנראה במהלך המאה השמינית לפני הספירה, קרה בה משהו דרמטי: רגל שתולה לצד רגל, מגן לוחץ לצד מגן, חצו הספרטנים את הר טייגטוס ואת פסגותיו המושלגות, המכשול היחיד שחצץ בינם לבין שכניהם, וכבשו את אדמתם. הם הרחיבו את גבולותיהם פי כמה, תוך שהם מטילים על האוכלוסייה הכבושה את אחד ממשטרי העבדות הקשים בהיסטוריה.

המאמץ האדיר שבהחזקת שטח כה נרחב אילץ את הספרטנים לשנות את הסדר החברתי שעל פיו חיו, וכך הפכו את עצמם לתופעה שכמוה לא הייתה בתולדות העולם.

הספר "שווים" סוקר כמעט אלף שנות היסטוריה ספרטנית: איך עיר פסטורלית בלב עמק פורה הפכה לעיר סגורה ומסוגרת, עיר שקידשה מעל לכול תכונות כמו צייתנות ומשמעת, ולא איפשרה לאזרחיה לעסוק בשום מקצוע מלבד מלחמה. עיר ייחודית, שממשיכה להיות מושא להערצתם של תרבויות ושל אנשים רבים, יותר מאלפיים שנה לאחר שירדה מגדולתה.

ניל בר הוא היסטוריון של העת העתיקה והתקופה הקלאסית. הוא ממייסדי המיזם "היסיטוריה גדולה, בקטנה", פרויקט שמטרתו הנגשת ההיסטוריה לציבור הרחב.