חוה פנחס-כהן היא ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון 'אליאנס'. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן.

מאז 1989 ערכה את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי", העוסק בתרבות היהודית בתפר שבין העולם היהודי והישראלי. בנוסף על כך לימדה ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות. מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת.

אחד הנושאים המרכזיים במחקרה וכתיבתה של פנחס-כהן, הינו העיסוק בספרות יהודית, זהותן של ספרויות היהודים לאחר מלחמת העולם השניה. מה משמעות ההתכתבות של סופרים יהודים בשפות שונות בני הדור השני והשלישי אלו עם אלו. עסקה בחקר תרבות יהדות הבלקן מאז גירוש ספרד, התפתחה באזורי הבלקן השונים בשפת הלדינו ונעלמה ברובה בשואה.

זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. 

מתוך:

• ערך המחברת באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה (נמצא באתר ב-4.12.2023)
• אודות באתר בית חוה פנחס כהן (נמצא באתר ב-4.12.2023)

צילום: גורדון, בר, מתוך הספד באתר ישראל היום (נמצא באתר ב-4.12.2023).