לא חסר בחיי דבר, יש לי אהבה, קריירה מעולה, ובכל זאת ההזמנה להרצות בכנס עורכי הדין בקופנהגן באה בדיוק בזמן. בכל שנה בסביבות יום השנה למותו אני טסה לחו”ל כדי להתרחק מהזיכרונות. היינו שני סטודנטים תפרנים, לא היה לנו הרבה, אבל הייתה לנו אהבה. חלמתי עלינו מגיעים לחופה. לגמרי ראיתי את עצמי לצידו כל החיים, מגדלת איתו ילדים פרועים, יחפים ומגודלי שיער כמוהו. עתה אני מאורסת מחדש, אבל משהו מהותי נעדר. אני יודעת שאני צריכה להחליט, ומקווה שהזמן לבד בדנמרק יעזור לי לעשות את זה, אבל אז קורה משהו שמעולם לא דמיינתי שאפשרי, ומעמיד בספק את כל מה שחשבתי שהוא אמיתי עד היום.


אומרים שהזמן מרפא את הכול. הזמן בהחלט הקהה את הכאב, אבל לא שחרר אותי לחלוטין מהזיכרונות. זה טיפשי, אני יודע. אין מקום לנוסטלגיה בחיים האלה שאני חי. אם אתה מביט לאחור, אתה מת. ועכשיו היא כאן, כמו חלום שאסור לי לחלום. איך זה שהיא כאן? צירוף מקרים?

אני לא מאמין בצירופי מקרים.

אני גם לא יודע אם זה משנה משהו. יש גשרים שאינם בני תיקון.


השיבה לחיים הוא רומן מתח מפתיע ובלתי צפוי על זוג המגלה את אהבתו מחדש תוך מסע ברחבי אירופה הרצוף בגילויים מטלטלים ובקשיים פיזיים ונפשיים כאחד. זה ספרה השבעה־עשר של סופרת רבי המכר, שרון צוהר.