גורט
כְּשֶׁשִּׁיר לֹא עוֹבֵד לִי, אֲנִי גּוֹרֵט אוֹתוֹ, מְפָרֵק אוֹתוֹ לְגוֹרְמָיו,
מַנִּיחַ אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָן וּמַבִּיט בָּהֶם מְאֻכְזָב
אוֹמֵר לָהֶם: יְלָדִים, אֵיפֹה טָעִיתִי? אֵיךְ הִפְקַרְתִּי אֶתְכֶם?
הָיִיתִי לָהוּט מִדַּי לִגְמֹר, לִטְרֹק עֲלֵיכֶם אֶת הַשִּׁיר
וְלֹא שָׁמַעְתִי אֶתְכֶם נִמְחָצִים בְּדָלֶת שׁוּרוֹתָיו.
אבישי דדון־רווה מְבַיםֵ חתולים, מביט בַּפְּרטים וממעיט במילים.
מאז שנות השמונים הוא מחליף ז'אנרים ונאמנויות, דבק בדרך הדיוק ובוגד בה.
קצת באיחור בחר להתקמבק. עכשיו באים?
