"ילדים הם מקור ההשראה הגדול ביותר שלי. השיר 'ילדותי השנייה' הוא שיר שנכתב בעקבות ההתלהבות שלי מההורות והעובדה שגיליתי את העולם מחדש ו'לאהוב בלי לחשוב' דרך הילדים שלי." (אהוד מנור, 2005)

אביו של אהוד מנור, ישראל, היה מדבר אליו בחרוזים, ואהוד אהב מאוד לבלות איתו בשדות ולשמוע עוד ועוד. החרוזים הללו ששמע מפיו של אביו השפיעו עליו עמוקות ונהפכו לשפת הקסמים של חייו.

ממרחק השנים, ניתן לומר בוודאות כי טביעות האצבע המשמעותיות שהותיר מנור בפסקול הישראלי העמיקו עוד יותר מאז שקולו נדם. רבים משיריו המולחנים, שהם האוצר הנרחב ביותר שיצר עד כה פזמונאי ישראלי, נותרו רעננים ורלוונטיים, והם ממשיכים להשתלב באופן טבעי במעגל החיים הישראלי.

נושא הילדות היה מרכזי ביצירתו. שירי הילדים שלו הם אישיים מאוד, ולרוב עוסקים בביוגרפיה שלו. בתחילה כתב על ילדותו שלו, מאוחר יותר על ילדותו השנייה כהורה, ובשנים האחרונות לחייו על ילדותו השלישית כסב לנכדים.

ילדות ישראלית הוא מסע מרגש אל שירי הילדות האהובים של אהוד מנור, אלה שכולנו מכירים, שמלווים את חיינו. "ילדותי השנייה", "גלי" ,"אחותי הקטנה," "בן", "מי אוהב את השבת" ורבים נוספים. זהו ספר שני בסדרה "מילים: אהוד מנור", וכקודמו, הוא מלווה באיורים ובעבודות אמנות של אמנים ישראליים.