אחמד לוטפי אל-סיד (1963-1872) הוא חוזה מדינת הלאום המצרית המודרנית. יצירתו האינטלקטואלית המקורית והעשירה הפכה לתשתית אידיאולוגית ופרקטית לגיבוש אוכלוסיית עמק הנילוס למדינת האומה המצרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. לא ניתן להבין את התפתחות מצרים במאה ה-20 ללא להידרש להגותו המיוחדת והחד פעמית הזאת.

ספרו החדש של ישראל גרשוני, נאורות במצרים הקולוניאלית, הוא המחקר הראשון בישראל, ובעולם האקדמי המערבי והערבי, המציע בחינה כוללת ושיטתית של ההגות של לוטפי אל-סיד כפי שעוצבה במיוחד בעשורים הראשונים של המאה ה-20 ביומון "אל-ג'רידה", אשר לוטפי אל-סיד הוציא לאור וערך. תוך כדי קריאה שיטתית, קפדנית ומקיפה של כל כתבי האינטלקטואל המצרי רב-ההשפעה הזה, גרשוני מראה עד כמה ההגות הזאת הייתה חלוצית ומהפכנית, מאתגרת ומפרקת את יסודות הסדר המסורתי ומעצבת תחתו את העולם הלאומי החדש של קהיליית תושבי ארץ הנילוס.

משנתו הלאומית של לוטפי אל-סיד הייתה מבוססת על שאילה והטמעה מסיביות, אך יצירתיות ומתוחכמות, של רעיונות וערכי הנאורות האירופאית והתאמתם לסביבה המקומית, כל זאת תחת הלחצים הכבדים של כיבוש קולוניאלי מעיק ודורסני ומאבק נחוש שלוטפי אל-סיד היה ממנהיגיו לשחרור, לעצמאות ולריבונות לאומיים. גרשוני מדגיש את יכולת החיזוי הנדירה של לוטפי אל-סיד לראות את עתידה של מצרים כמדינת לאום מצרית ייחודית ועצמאית, ולתרחש את צמיחתה והתגבשותה של החברה המצרית כישות מודרנית השותפה למצעד הנאורות הגלובלי. השפעתו האינטלקטואלית חסרת התקדים של לוטפי אל-סיד ניכרה במיוחד בתקופה שהוגדרה כ"עידן הליברלי", או "עידן הניסוי הליברלי", של מצרים במחצית הראשונה של המאה ה-20; אולם, כפי שהספר מראה, עקבות הגותו ניכרו, ועודם ניכרים, היטב גם בעידנים המהפכניים והרפובליקנים שמצרים התנסתה ומתנסית בהם עד לימינו.

ישראל גרשוני הוא פרופסור אמיריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב. ספריו הקודמים בהוצאת רסלינג הם: "עלמה ושטן: מצרים והנאציזם" (2012), שני כרכים; "מלחמת האומות החלשות: מצרים במלחמת העולם השנייה" (2017), שני כרכים.