עם ישראל ראוי לכל שבח על היותו הראשון שהבחין בהבלי האמונה הטפלה וההזיות הדתיות. מאז תקופה שאי אפשר לקבוע את זמנה, אבות אבותיהם של בני ישראל ראו את הטירוף שבעבודת האלילים, באלוהויות המקומיות והמרובות ובדמיונות השווא על החיים שאחרי המוות. (...) ספר קהלת הוא ספר מודרני במהותו. הפסימיות של תקופתנו מוצאת בו את ביטויה האמיתי. (...)
קהלת, כמונו, מוהל עצב בשמחה ושמחה בעצב; הוא אינו מסיק מסקנות אלא עורך דיון בין הבעד והנגד. הוא אוהב את החיים, ובה־בעת רואה את הבלותם. מעל לכול, הוא לעולם אינו מעמיד פנים. הוא אינו חש שהוא מקלל את החיים. הוא כן לחלוטין באומרו כי הכול בעיניו אווילי וריק מתוכן. אוהבים לראות בו אנין טעם ובעל נימוסים טובים, הדומה לאב קדום של יהודי פריזאי עשיר כלשהו, שאולי שוטט בארץ יהודה בתקופת ישוע והמכבים.
