שאלת הצדק האלוהי, עיקרו של ספר איוב, עולה במקומות שונים במקורות: בתנ''ך, בספרות בית שני, בדברי חז''ל וכן בספרות העתיקה של ארצות קדם. אישי המקרא מעלים שאלות נוקבות וישירות בעניין זה (אף את בקשתו של משה מאת האל, ''הראני נא את כבודך'' פירשו חכמים כתלונה על העדר הצדק בעולם). בשל נושא הצדק והגמול הרבו חכמינו לעסוק בספר איוב ובגיבוריו, התעמקו בכמה מסתומותיו הלשוניות וכן ניסו לברר את זמנו, מקומו ולאומיותו של איוב. בימי בית שני אף שוכתב סיפור איוב והפך לחיבור בפני עצמו הקרוי בפינו דברי איוב. היכללותו של ספר איוב בכתבי הקודש מעידה כי חכמים לא חששו מפני ספקנות דתית העלולה להתעורר בקרב קוראיו. עם זאת, נמצא כי חז''ל אינם מתמודדים ישירות עם בעיות היסוד הנוקבות העולות מן הספר, וכמו בסוגיות הגות אחרות אף כאן מתבררות דעותיהם בעקיפין מתוך דבריהם ורמזיהם. עצם הדיון בשאלה האם איוב היה ונברא או שמא משל היה (בבא בתרא טו ע''א), יש לראותו ככסות לתהייה על מקרה איוב , כיצד זה התעלל האל בעבדו, שהיה איש ''תם וישר וירא אלהים וסר מרע''.
מטרתו של הספר היא בירור תפיסותיהם המגוונות של חז''ל בנושא, והצגת התמודדותם עם שאלות אלה באמצעות דבריהם ודרשותיהם הנפרסות לקשת רחבה , מתפיסת איוב המתריס, כדמות של אדם שהתנסה וכשל בניסיונו, עד לתפיסה הרואה בו עובד אלהים מאהבה, הקרוב בדרגת אמונתו לאברהם.
