צלם יהודי: ייצוגיו של ישו בספרות העברית של המאה ה-20 הוא מחקר ייחודי המציע מבט פנורמי על הספרות העברית החדשה מנקודת מבט בלתי צפויה.

כנגד הבלטת אחרותו של ישו ביהדות המסורתית עומדת המחברת על מגמה ששורשיה בתקופת ההשכלה: עמעום אחרותו של ישו וזימונו – בתנאים שונים – אל גבולה של הזהות היהודית.

האני של היהודי החדש מגדיר את עצמו תוך בחינה מחדש של יחסו לישו וניסיון למתן את "אחרותו". במקום להישען על הדיכוטומיה המקטבת "אני" ל"אחר" ולגולל (שוב) דרמה של היבדלות ו/או הזדהות, מציגה המחברת את מושג ה"אח" כמתווך בין האני לאחר וחושפת מסכת מרובדת ועדינה של זיקות ויחסים המשתהים בתחום הדמדומים הלא מוכרע של האח-האחר יותר מכפי שהם חורצים את דינו. מעבר לנקודות-הקצה המקוּבעות של הדיכוטומיה אני-אחר מגלה המחברת עולם מלא של קשרים אמביוולנטיים, מגעים אינטנסיביים וסבכים לא מותרים.

בסדרה של קריאות צמודות מתעכבת המחברת על כתביהם של יוצרים מהתקופה שקדמה לקום המדינה (אצ"ג, שלונסקי, המאירי, שניאור, עגנון), ממשיכה ליצירות שנכתבו לאחר קום המדינה (שדה, זך, וולך, ויזלטיר) ומגיעה עד ליצירותיהם של אבות ישורון, יואל הופמן ויצחק לאור.

אט-אט נחשפים האופנים שבהם המתח בין האח ובין האחר מוצא את ביטויו בטכניקות של ריבוי, הכפלה ופיצול. ברגעים אלה נדמה שדריכותה של המחברת לזמינותן של הטכניקות הללו ולשפע אפשרויות התפעול שלהן – בקצרה, לעצם "ספרותיותה" של הספרות – היא זו שמכשירה אותה לעמוד על עושרה היָתֵּר של הספרות על פני המחקר בכל האמור בהצגת דמותו של ישו ובהרפתקה הנמשכת של עיצוב הזיקה לדמות זו.

ד"ר נטע שטהל לימדה ספרות עברית באוניברסיטאות ייל ושיקגו; לאחרונה התמנתה למשרת מרצה לספרות עברית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.