اورول, جرج
אריק בלייר (1903–1950), נולד בהודו והתחנך בבריטניה. בבגרותו החליף את שמו לג'ורג' אורוול. הוא שירת כשוטר בבורמה במשך חמש שנים, והחל לסלוד מן האימפריאליזם הבריטי. הוא נאבק בכל להט עטו בניצול, בדיכוי ובגזענות של האימפריאליזם, לאחר שנוכח ונאלץ להיות שותף לעוולות שגרם. בה בעת, אורוול הודה שהוא שונא גם את הילידים הבורמזים, שהאימפריאליזם עיצב את אופיים כקורבנות ("מתחת לאף שלך", 'לירות בפיל', עמ' 108)*. כשחזר לבריטניה החל לפרסם בעיתונות מאמרים וביקורות ספרים. מאמריו התאפיינו בביקורת חברתית נוקבת. ספרו הראשון על חיי העוני, "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" פורסם ב־1933. ב־1935 הוא הצטרף למלחמת האזרחים בספרד ונפצע בה. ב־1936 פרסם את הספר "הדרך לרציף ויגן", שהוא תיאור מזעזע של חיי מעמד הפועלים והכורים באנגליה. כדי ללמוד על חייהם הוא הפך למחוסר בית ועבד עימם חמש שנים. אסופת מאמריו "בבטן הלווייתן" מ־1940 פרסמה אותו כמבקר חד־עין וחסר סלחנות כלפי פוליטיקה ואידיאולוגיות לסוגיהן. ב־1944 הוא כתב את "חוות החיות". ב־1946, לאחר שהתאלמן מאשתו, עזב את לונדון ועבר להתגורר בחווה מבודדת על אי קטן בצפון סקוטלנד עם אחותו ובנו המאומץ. שם כתב את "1984", שפורסם ב־1949 בלונדון ובניו יורק בעת ובעונה אחת. ג'ורג' אורוול נפטר משחפת בגיל 47 בתחילת 1950.
שמו של אורוול ידוע בעולם ומטבעות הלשון שטבע נטמעו היטב בתחומים שונים. תרגום המסות הנוגעות בספרות ובפוליטיקה יוצר גשר רעיוני ואקטואלי בין זמנו של אורוול לזמננו שלנו. קשה להפריד בין כתיבתו הספרותית לזו הפוליטית, כי שתיהן נטועות בתפיסת עולם חברתית מוסרית המכתיבה את הסגנון וההתבוננות על כל נושא בעולם. אורוול כתב בהומור נשכני, אולם מתחת להומור צומחים שורשים עמוקים של הבחנות ביקורתיות.
[סמדר גונן, מתוך אחרית הדבר].
מתוך: אורוול, ג` (2023). וידויים של מבקר ספרות. בנימינה: נהר ספרים.