הרטוריקה הבין-תרבותית מתארת הבדלים לשוניים בדפוסים הרטוריים של שפות שונות. היא מתבססת על כך ששפה ושיח הם תופעות של תרבות, ושלכל שפה יש מוסכמות רטוריות ייחודיות. הספר רטוריקה בין-תרבותית מציע תיאור מפורט של מוסכמות רטוריות ייחודיות המאפיינות טקסטים ספרותיים בעברית-ישראלית ובערבית. באמצעות ניתוח לשוני ורטורי מתחקה המחברת אחר האסטרטגיות הלשוניות והרטוריות שבהן משתמשים סופרים בסיפורת העברית החדשה ובסיפורת הערבית-הפלסטינית החדשה כדי לארגן את השיח וכדי להביע פונקציות תוכן שונות, כמו ניגוד, הקבלה, רצף, הבעת רגש והצגת טענות.
תרומתו של הספר היא היותו מחקר חלוץ בכמה תחומים: יצירת טיפולוגיה חדשה להערכת טקסטים באמצעות ניתוח מבנה המסר של המשפט בעברית-ישראלית ובערבית; קביעת מוסכמות רטוריות ייחודיות של העברית-הישראלית ושל הערבית; בדיקת הפונקציות הטקסטואליות של דגמי הטופיקליזציה ודגמי האקסטרפוזיציה בעברית-ישראלית ובערבית; ויישום הטיפולוגיה להערכת הטקסטים בבחינת סגנונו של סופר פלסטיני הכותב בעברית כשפה שנייה.
יש בספר זה כדי לתרום לפיתוח מודעות לתרבות הלשונית של הלשון העברית-הישראלית ושל הלשון הערבית. כפועל יוצא מכך יוכל ספר זה לשמש בחקר התרגום בבדיקת האקוויוולנציה התרגומית בין הלשון העברית הכתובה ובין הלשון הערבית הכתובה. תרומה אפשרית נוספת של ספר זה היא הקניית כלים לנמען בלשון העברית ולנמען בלשון הערבית לפענוח הטקסט הכתוב, להבנת הפונקציות הטקסטואליות של דגמים לשוניים ספציפיים ולבניית טקסט קוהרנטי.
פרופ' ברוריה מרגולין היא בלשנית וחוקרת שיח; מרצה בכירה במכללת לוינסקי לחינוך וראש הפורום ללשון במכון מופ"ת. תחומי המחקר שלה הם: תחביר וסגנון בעברית ובערבית, חקר השיח, רטוריקה ורטוריקה בין-תרבותית.
