במאה הרביעית לספירה, במקביל להכרזת הנצרות כעל דתה הרשמית של האימפריה, החלו להופיע במצוקי הפרא של מדבר יהודה, דמויות מופת של נזירום. היו אלה מתבודדים סגפנים שביקשו ללכת בעקבותיהם של נביאי ישראל, האיסיים, יוחנן המטביל וישוע שתורתו הייתה להם תורת חיים.
ספר זה עוסק בעולמם הייחודי של נזירי מדבר יהודה בתקופה הביזאנטית, במאות הרביעית עד השביעית לספירה. השאלות שבהן דן הספר הן רבות ומגוונות: איך ומתי הופיעו הנזירים במדבר יהודה? כיצד התפתחה תנועת הנזירות במדבר יהודה, מי היו גיבוריה ומה הם מאפייניה? כיצד הוקמו המנזרים הנראים לעתים כתלויים על בלימה? איזה סוגי מנזרים מוכרים לנו ומה הם מרכיביהם השונים? איך נתקיימו הנזירים, אילו רהיטים ואילו אביזרים היו ברשותם? מה היה סדר יומם של הנזירים, ובמה עסקו בנוסף לתפילותיהם בכנסייה?
הספר מביא את סיפורה של תנועת הנזירות במדבר יהודה בתקופת השיא של קיומה. לקורא ניתנת ההזדמנות להכיר מקרוב את אחת התופעות הדתיות החשובות והמשמעותיות ביותר בנצרות, שכן קיומה של הנזירות הנוצרית נמשך עד עצם ימינו אלה.
מחבר הספר מכהן כפרופסור במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מבין חיבוריו המדעיים הרבים, ניתן להזכיר את ספריו על בית המגורים הארץ ישראלי (הוצאת יד בן - צבי); סקר מפת הרודיון: בית המרחץ הרומי של חמת גדר; חפירות רמת הנדיב: וחפירות המנזר הביזאנטי בחירבת א - דיר (באנגלית).