קוראים לי דניאל, אני בת עשר ואני ילדה רגילה. לפחות רגילה יותר מההורים שלי ומשני אחיי המעצבנים. בגלל זה אני גם לא מבינה למה קורים לי דברים מוזרים כל כך בזמן האחרון. כמו למשל בבית ספר: פתאום נכתבו משפטים מצחיקים על הלוח, ואז בבית לאוכל האהוב עליי היה טעם נוראי של כרובית. איכס! אולי זה קשור לחליל ההודי המכושף שאימא נתנה לי במתנה? בכלל לא היה לי זמן לכל השטויות האלו. אני מאוד רוצה חיית מחמד, ויש לי תכנית מצוינת איך להשיג אותה. אילו רק החליל המטופש הזה לא היה נדחף לי לכל מקום...