המסה םרוסט מאת סמואל בקט, אשר התפרסמה בשנת 1931 מייצרת צומת מודרניסטי רב עוצמה - בין מרחבי הזיכרון של פרוסט לבין מחדלי הזיכון של בקט, אשר עומד בשערו של עולם שהשכחה יפה לו.
מסה מבריקה זו של בקט הצעיר - שעודו מתלבט האם ימצא את דרכו באקדמיה, בטרם היה לאחד מחשובי המחזאים והסופרים של המאה העשרים, דורשת מאתנו להיזכר ב"זמן האבוד", שהופך, בתוך מורכבות הטקסט השזור אסוציאציות תרבותיות אינסופיות, למעין זיכרון פרטי - קולקטיבי חמקמק סוואן, אלברטין, פרנסואז, ונטי, אמו וסבתו של מרסל, כולם פוקדים אותנו שוב, כהעלאות באוב כושלות דרל שפתו של בקט.
בקט מנסח כאן, בד בבד, את קסמיו של עולם שחלף, עולם שפרוסט היה למכמו ולכתרו כמו העתיד האקסיזנציאלי הקודר הצפוי לנו כלומר שני קצותיו של מודרניזם שניתן בקצרה - בקט/פרוסט
