גברת קארן, מרצה ללימודים קלאסיים, התנגדה כל חייה לשקרים ולאכזריות של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אבל חיתה בבידוד יחסי מזוועותיו היומיומיות. בצל מותה הקרב היא כותבת מכתב לבתה, ומספרת על מסכת האירועים המביאה את הזוועה אל סף ביתה. היא עדה לשריפת השכונה השחורה הסמוכה, מוצאת את גופתו נקובת הכדורים של בנה של המשרתת בביתה ופעיל שחור צעיר החוסה בביתה נהרג בידי כוחות הביטחון. אין לה נפש חיה לחלוק אתה את הזעם ואת היאוש פרט לאלכוהוליסט חסר בית המופיע יום אחד על מפתנה. בספר זה (שראה אור בשנה שבה שיחררה ממשלת לקלרק את נלסון מנדלה מכלאו) מבטא קוטזי בעוצמה בלתי נשכחת את המצוקה המוסרית הבלתי נסבלת שאליה קלע משטר האפרטהייד אנשים בעלי מצפון מבני המיעוט הלבן.
