“הילד אמר, צריך להיכנס פנימה, ואני אמרתי, לא עכשיו, והילד אמר, אז מתי? ואני אמרתי, לא יודע, מתישהו.” כוח גדול מנסה לשלוט בחיי גיבורי סיפוריו של רון דהן, אבל חרף חוסר האונים שלהם, חרף לפיתתן של השיטה והנורמה, הם ינסו להתנגד לכוח חסר צורה זה. ההתנגדות הזאת תלבש לרוב צורה של כנות ויופי; לעתים לא יותר מזה, אבל אף פעם לא פחות: הצלתו של חתול רחוב, ילד-חלום הנמצא פתאום בתוך הסבך האורבני, מגע של מיתולוגיה יפאנית בלב קרב בלבנון...