כְּשֶׁסָּבְתָא מַגִּיעָה לְסַפֵּר סִפּוּר לַיְלָה טוֹב, הַחֲגִיגָה מַתְחִילָה.
הַדַּקּוֹת הַמְּתוּקוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה הוֹפְכוֹת מִיָּד לְהִתְפָּרְצוּת שֶׁל יְצִירָתִיּוּת, הַפְתָּעוֹת, אַהֲבָה וּצְחוֹק מְשֻׁתָּף.
בַּסִּפּוּרִים שֶׁל סָבְתָא, זֶהָבָה פּוֹגֶשֶׁת גַּמָּדִים, לִכְלוּכִית שׁוֹקַעַת בִּתְנוּמָה שֶׁל מֵאָה שָׁנָה וְאֵלִיס הוֹפֶכֶת לְבֻבַּת עֵץ עִם אַף אָרֹךְ.
בַּחֲרוּזִים נִפְלָאִים וּבְהוּמוֹר כּוֹבֵשׁ מוֹכִיחָה גִּילָה נַגָּר אֶת מָה שֶׁהַיְּלָדִים הַיּוֹם כְּבָר יוֹדְעִים: הֲכִי כֵּיף וַהֲכִי מְעַנְיֵן עִם סָבְתָא.
גִּילָה נַגָּר הִיא אֵשֶׁת חִנּוּךְ. זֶהוּ סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי.
הַקַּו הַפָּרוּעַ וְהַשּׁוֹבָב שֶׁל הַמְּאַיֵּר הָאָהוּב עֹמֶר הוֹפְמָן מוֹסִיף צֶבַע וְחַיִּים לַחֲגִיגָה