"ארי הסיט מעט את הווילון והצמיד את פניו, מנסה לראות משהו בעלטה השוררת בחוץ. הרחשים התקרבו והתרחקו לסירוגין. הוא לא הצליח בשום אופן לשייך את הקולות למשהו שהוא מכר. זו אינה חיה, ולא עוף לילה. לא מכשיר חשמלי ולא קולות אנושיים. אז מה הוא הרעש? דמות מוזרה לכדה לפתע את מבטו. לבו של ארי קפא בפחד. למעשה, לא הייתה זו דמות, כי אם משהו שנראה כמו בד מתנפנף ברוח תוך כדי ריחוף מוזר. הוא הביט כמהופנט בדמות המרחפת, היא קרבה מעט, הזמזום החרישי גבר, עיניים אדומות הביטו בו מבעד לבד המתנפנף..."